תכנון רומן

השוואה בין סוגי מבני עלילה: חמש צורות, סיפור אחד

כל מדריך למבני עלילה נשמע משכנע בפני עצמו, אבל המדריכים חלוקים בשאלה היכן נמצא אמצע הסיפור. הדרך ההוגנת ביותר להשוות ביניהם היא לעצב סיפור אחד בחמש צורות. בהמשך אותו רעיון לסיפור עובר דרך מבנה שלוש המערכות, מסע הגיבור, רשימת תחנות עלילתיות, פירמידת פרייטג וקישוטנקצו, כדי שתראו במה כל אחד מהם עוזר להבחין.

שפה

הרעיון לסיפור שנעצב מחדש

Ofelia Marsh נוהגת בניידת הספרייה האחרונה במחוז כפרי. המחוז קיצץ בתקציב והקציב לה תשעים יום. במסלול שלה ארבעים תחנות, ובהן עיירת כורים שמעולם לא קיבלה אותה בברכה וילד חווה ששואל מדי שבוע את אותו אטלס. אין לה כסף, רכב חלופי או בעלי ברית. בסוף המסלול יינצל, יאבד או יהפוך למשהו אחר.

כל אחת מהשיטות שבהמשך מתוארת באופן כללי. התייחסו אליהן כאל עדשות שמבליטות חלקים שונים בסיפור, ולא כאל תבניות שחייבים למלא.

מבנה שלוש המערכות

מבנה שלוש המערכות מחלק סיפור להתחלה, אמצע וסוף. כלל אצבע הוא שהאמצע הוא החלק הארוך ביותר, ולעיתים קרובות הוא תופס כמחצית מהספר. המערכה הראשונה מציגה את הדמות ואת הבעיה, ומסתיימת כשהבעיה נעשית בלתי נמנעת. המערכה השנייה מסלימה את הניסיונות ואת הכישלונות. המערכה השלישית מביאה את העימות האחרון ואת מה שבא אחריו.

אצל Ofelia, המערכה הראשונה מציגה את המסלול ואת ההודעה שנותרו לה תשעים יום, ומסתיימת כשהיא מסרבת להצעת המחוז לקבלת פיצוי. במערכה השנייה יש התרמה שנכשלת, קבלת פנים צוננת בעיירת הכורים, גילוי מכתב של התורמת המייסדת שבו הבטיחה להעביר את המסלול למחוז כל עוד מישהו יבקש אותו, ולבסוף אובדן הרכב. במערכה השלישית תושבים מתחנות ברחבי המחוז מגיעים לפגוש אותה עם כלי הרכב והמדפים שלהם, והיא מביאה את מכתב התורמת לישיבת המחוז.

הסתייגות אחת: המערכה השנייה מורכבת למעשה משני חצאים, עם שינוי באמצע. לכן כותבים רבים מעדיפים לחשוב על הסיפור בארבעה רבעים. החלוקה למערכות היא כלי נוח. השתמשו במספר החלקים שעוזר לכם לראות היכן הסיפור שלכם מאבד תנופה.

הצורה פשוטה, וזה גם היתרון וגם הגבול שלה. היא מראה את החלקים הגדולים, לא מה צריך להיכלל בכל אחד מהם.

מסע הגיבור

מסע הגיבור הוא דפוס שחוקרי מיתוסים, ובהמשך גם יועצי כתיבה, זיהו בסיפורים מסורתיים. דמות עוזבת עולם מוכר, מתמודדת עם ניסיונות בעזרת אחרים ובצל התנגדות, ניצבת מול הסכנה הגדולה מכול וחוזרת כשהיא השתנתה. כותבים משתמשים בגרסאות עם מספרים שונים של שלבים, לכן כדאי להתייחס לפרטים כאל דבר גמיש.

Ofelia מתחילה במסלול הרגיל שלה. הודעת המחוז היא הקריאה לצאת לדרך, והיא מהססת כי המסלול הוא כל מה שהכירה. Gus, ספרן שיצא לגמלאות, מעודד אותה להמשיך. היא יוצאת מהמסלול ונכנסת לעמק הכורים שממנו התרחקה, מתמודדת עם קהל ספקני ומגיעה לרגע הקשה ביותר שלה כשהרכב מתמלא מים במעבר הנחל והיא נאלצת לשאת את הספרים פנימה ברגל. היא חוזרת למושב המחוז כאישה שמסוגלת לדבר בשם המסלול.

יש בדפוס הזה גם הטיה מובנית. הוא צמח מסיפורים על דמות יחידה שעוזבת את הבית, ולכן הוא מתאים פחות לסיפורים על מי שנשארים במקומם או על קבוצה שבה אין דמות אחת שנושאת את השינוי. הסיפור של Ofelia מתאים לו כי היא עוזבת את המסלול שלה, ולו לזמן קצר.

העדשה הזאת מתאימה לסיפורים על שינוי. היא מכוונת את תשומת הלב למה שמשתנה בתוך Ofelia, יותר מאשר למה שקורה בתקציב.

רשימת תחנות עלילתיות

רשימת תחנות עלילתיות מונה רגעים מרכזיים בסיפור ומשייכת כל אחד מהם למקום משוער בו, בדרך כלל לפי אחוזים מאורכו הכולל. יש גרסאות לתסריטים ולרומנים, והן נבדלות בשמות ובמספר התחנות, שבדרך כלל נע בין תריסר לחמש עשרה. הרעיון המשותף הוא שאירועים מסוימים, כמו שיבוש מוקדם, שינוי באמצע הסיפור ונקודת שפל, נוטים להופיע במרווחים צפויים.

בטיוטה של 80,000 מילים, התחנות של Ofelia עשויות להופיע כך: ההודעה בסביבות 8,000 מילים, הניסיון הראשון שנכשל סמוך ל־20,000, מכתב התורמת באמצע סביב 40,000, אובדן הרכב בסביבות 60,000, וישיבת המחוז מאזור 70,000. אלה מוסכמות, לא חוקים.

אל תתייחסו למספרים כאל מועדי הגשה. רומן שקט עשוי לשמור את השינוי הגדול ביותר לשלב מאוחר, ומותחן עשוי להציג את השיבוש הראשון כבר בעמוד הראשון. אם הספר שלכם חורג מהדפוס במכוון וחוויית הקריאה עובדת, הדפוס פשוט לא התאים לספר שלכם.

רשימת תחנות עלילתיות מועילה במיוחד ככלי לאבחון. אם נקודת האמצע מופיעה ב־25 אחוז מהספר, תבחינו בירידה בקצב שבאה אחריה ותוכלו לשאול למה.

פירמידת פרייטג

גוסטב פרייטג, סופר ומבקר גרמני בן המאה התשע־עשרה, תיאר את המבנה של דרמה קלאסית כפירמידה. יש לה חמישה חלקים: הצגה, פעולה מתפתחת, שיא, פעולה דועכת והתרה. השיא נמצא במרכז, והסיפור מטפס אליו ואז יורד ממנו.

אצל Ofelia, ההצגה כוללת את המסלול ואת ההודעה. הפעולה המתפתחת נמשכת דרך הניסיונות הכושלים עד למכתב התורמת. השיא הוא מעבר הנחל המוצף, שבו היא בוחרת לשאת את הספרים במקום לנטוש את התחנה. הפעולה הדועכת מציגה את ההשלכות, כשהמחוז והתושבים בתחנות מגיבים. בהתרה מתברר מה צורתו החדשה של המסלול.

המבנה הזה מתאים לסיפורים שבהם המעשה המכריע מתרחש באמצע הספר, ושאר הסיפור עוסק בהשלכותיו. הוא משאיר פרק ארוך אחרי השיא, דבר שמרגיש טבעי בטרגדיה ומוזר במותחן.

קישוטנקצו

קישוטנקצו הוא מבנה בן ארבעה חלקים הקשור לשירה הסינית והיפנית הקלאסית, ונעשה בו שימוש נרחב בסיפור במזרח אסיה. מקובל לסכם את החלקים כהצגה, פיתוח, תפנית ואיחוד. ההיסטוריה והמשמעות המדויקת שלו שנויות במחלוקת, לכן כדאי להשתמש בו כעדשה ולא כנוסחה עתיקה.

מה שמייחד אותו הוא שאין צורך בצדדים יריבים שיניעו את הסיפור. התפנית היא התפתחות בלתי צפויה שמשנה את האופן שבו מבינים את מה שקדם לה, והחלק האחרון מחבר בין כל החלקים.

אצל Ofelia, ההצגה היא המסלול והאנשים הקבועים בו. הפיתוח מעמיק כמה מהתחנות: חוג הקריאה החשדן בעיירת הכורים, Gus, ילד החווה והאטלס. התפנית מגיעה בתחנה האחרונה, כשהילד מוסר לה כרטיס ספרייה מלפני עשרות שנים, שעליו חתומה אמה של Ofelia, שהייתה הראשונה לנהל את המסלול. באיחוד, Ofelia ממשיכה לנהוג, וכעת היא מבינה למה. הקיצוץ בתקציב נותר ברקע, והעלילה מונעת מגילוי, לא ממאבק.

איך לבחור

בחרו בעדשה שמתאימה לחומרים שמהם עשוי הסיפור שלכם, ואז בדקו את הבחירה: כתבו את הרעיון שלכם כמתווה בן חמישה משפטים לפי המבנה הזה.

  • אם הסיפור שלכם מונע ממטרה ומיריב, התחילו במבנה שלוש המערכות או ברשימת תחנות עלילתיות.
  • אם הוא עוסק בדמות שמשתנה בעקבות ניסיון קשה, נסו את מסע הגיבור.
  • אם האירוע הגדול ביותר מתרחש באמצע הספר וההשלכות הן העיקר, נסו את פרייטג.
  • אם הסיפור סובב סביב גילוי או שינוי נקודת מבט ולא סביב מאבק, נסו קישוטנקצו.
  • אפשר גם לשלב בין המבנים. מסגרת של שלוש מערכות עם תפנית בסגנון קישוטנקצו באמצע עובדת היטב.

מה מבנה יכול לעשות ומה לא

מבני עלילה מתארים סיפורים שכבר עובדים. מנתחים בחנו סיפורים שריתקו את הקהל וזיהו בהם דפוסים. איש לא הראה שדבקות בדפוס מסוים יוצרת סיפור טוב. שני רומנים יכולים לכלול את כל הרגעים הצפויים, ובכל זאת אחד מהם יהיה משעמם, כי הרגעים הם השלד והעניין נמצא באנשים מסוימים, בבחירות מסוימות ובמשפטים מסוימים.

היזהרו גם מההרגל ההפוך: למלא את הטבלה. אם תמציאו סצנה רק כי התרשים אומר שהגיע הזמן לנקודת שפל, סביר שהיא תרגיש מומצאת. שאלו מה הסיפור עצמו צריך באותו רגע, והשתמשו בתרשים אחר כך כדי לבדוק אם הגעתם למקום שקרוב לדפוס.

השתמשו במבנה כדי לאבחן, לא לשפוט. כשהטיוטה מאבדת תנופה, שאלו איזה חלק בה דל. כשאינכם יודעים איך לסיים סצנה, כתבו אותה בשתי גרסאות. SagaFold מאפשרת לשמור טיוטות חלופיות ולבחור ביניהן, וזו דרך מעשית לבדוק את נקודת האמצע בשני מבנים.