בניית סדרת ספרים

איך לכתוב תנ״ך לסדרה בלי להפוך את זה לעבודה שנייה

אי שם בספר השלישי תצטרכו לדעת בת כמה הייתה דמות כשאמה מתה, ולא תזכרו אם התשובה מופיעה בספר הראשון או בהערה שכתבתם לפני שנתיים. סדרה צריכה מקום אחד שבו מרוכזים כל הפרטים, קטן מספיק כדי שבאמת תשתמשו בו.

שפה

מהו תנ״ך לסדרה, במילים פשוטות

תנ״ך לסדרה הוא מסמך עזר אחד שמתעד כל פרט על עולם הסיפור שכבר נקבע בטקסט: מי הדמויות, היכן הדברים נמצאים, מהם הכללים, מתי אירעו הדברים, ומה הבטחתם לקוראים אך עדיין לא גיליתם. זהו כלי לחיפוש מידע, לא יצירה ספרותית. אף אחד לא קורא בו להנאתו, גם אתם לא.

השם מגיע מעולם הטלוויזיה, שבו כותבים רבים צריכים להסכים על אותם פרטים. אצל כותבי רומנים מדובר באותו רעיון, רק בהיקף קטן יותר: הכותב היחיד שאתם צריכים להגיע איתו להסכמה הוא אתם, בעוד שמונה־עשר חודשים.

למה סדרה צריכה תנ״ך משלה

קוראי סדרה זוכרים פרטים שאתם כבר שכחתם. הם זוכרים שדמות היא שמאלית, שגשר נסגר אחרי שיטפון, ושמישהו נשבע לא לחזור לעיירה. סתירה מקרית לפרטים האלה פוגעת באמון, ולעיתים קרובות תגלו אותה רק כשקורא יכתוב לכם עליה.

ספר יחיד יכול להסתדר בעזרת הזיכרון וחיפוש בכתב היד. סדרה לא, כי הפרטים מפוזרים בכמה קבצים, בכמה טיוטות ובכמה שנים מחייכם. תנ״ך הסדרה מרכז אותם במקום אחד, כדי שהתשובה לשאלה ״מה כתבתי על זה?״ תימצא בתוך שלושים שניות ולא אחרי ערב שלם.

מה לכלול ומה להשאיר בחוץ

התחילו בחמש כותרות. תחת כל אחת רושמים עובדות, לא פרוזה.

אחר כך הקפידו להשאיר בחוץ כל מה שלא צריך. שאלו את עצמכם אם תצטרכו לחפש את הפרט. אם תזכרו אותו בלי עזרה, דלגו עליו.

יש נושא אחד שדורש תשומת לב מיוחדת: מי יודע מה. בסדרה, דמות עשויה לגלות סוד בספר השני, שאסור לדמות אחרת לדעת עליו עדיין בספר הרביעי. שורה אחת לכל סוד (״Odile יודעת שהזיזו את הסירה; Dov לא״) מונעת סוג שלם של טעויות.

  • דמויות: שם, תפקיד, והעובדות עליהן שמופיעות בטקסט (גיל, מראה, עבר), וכן מי יודע מה.
  • מקומות: מבנה, מרחקים, מה נמצא היכן, וכל פרט שקוראים עשויים לבדוק.
  • כללים: איך פועל כל דבר חריג, כמו קסם, טכנולוגיה, חוק או מנהג, ומה המגבלות שלו.
  • ציר זמן: אירועים מתוארכים, וכמה זמן עובר בין הספרים.
  • שאלות פתוחות: תעלומות שהעליתם, הבטחות שנתתם, ותשובות שעדיין לא החלטתם עליהן.
  • דלגו על: רקע שלא תשתמשו בו, תקצירים של כל פרק (הם כבר נמצאים בכתב היד), ותיאורים ארוכים שחוזרים על מה שכבר כתוב.

מבנה פשוט שמחזיק לאורך זמן

כתבו כל רשומה בשורה אחת, והוסיפו היכן הפרט נקבע. ציינו גם את הסטטוס: ״נקבע״ פירושו שהפרט מופיע בטקסט והקוראים כבר נחשפו אליו; ״מתוכנן״ פירושו שהוא עדיין רק בראש שלכם. ההבחנה הזאת חוסכת הרבה תסכול: תוכנית אפשר לשנות בחופשיות, אבל פרט שכבר נקבע הוא הבטחה.

השתמשו באותו מבנה לכל רשומה: קטגוריה, העובדה, הסטטוס, והספר והפרק שבהם היא מופיעה. כותרות פשוטות במסמך אחד מספיקות. אפשר להוסיף טבלאות או קישורים בהמשך אם תצטרכו, אבל רוב האנשים אף פעם לא עושים זאת.

דוגמה מעשית: עשר שורות

הנה עשר שורות מתנ״ך הסדרה הבדיונית ״ספרי פנקס ביצת המלח״, שמתרחשת בעיירת נמל גאות ושפל בשם Wren Quay. שימו לב כמה קצרה כל רשומה.

  • דמות: Odile Fenn, פקידת נמל, בת 34 בספר 1. שמאלית. נקבע (ספר 1, פרק 2).
  • דמות: Tomas Fenn, אחיה, טבע אחת־עשרה שנים לפני ספר 1. גופתו לא נמצאה. נקבע (ספר 1, פרק 5).
  • מקום: בית המכס שעל הרציף; האגף המזרחי סגור מאז השיטפון. נקבע (ספר 1, פרק 9).
  • מקום: Pellam Island, שאפשר להגיע אליו ברגל רק סמוך לשפל, במשך כשעתיים לפניו ואחריו. נקבע (ספר 1, פרק 12).
  • כלל: פעמון הגאות מצלצל פעמיים ביום, ואף סירה לא יוצאת מהנמל בזמן הצלצול. נקבע (ספר 1, פרק 3).
  • כלל: מותר לפתוח מכתבים החתומים בשעווה ירוקה רק אם שמו של הפותח מצוין עליהם. מתוכנן, עדיין לא הופיע בטקסט.
  • ציר זמן: שנת השיטפון היא שנה 0. ספר 1 נפתח באוקטובר של שנה 11. ספר 2 נפתח במרץ שלאחר מכן.
  • ציר זמן: אמה של Odile מתה באביב של שנה 6. נקבע (ספר 1, פרק 14).
  • שאלה פתוחה: מי הזיז את הסירה של Tomas אחרי השיטפון? התשובה מתוכננת להתגלות בספר 3.
  • שאלה פתוחה: מה נמצא בחדר הנעול שמאחורי מדפי הפנקסים? עדיין לא הוחלט.

תופסים סתירה: דוגמה מעשית

כך תנ״ך הסדרה עוזר בפועל. נניח שאתם כותבים טיוטה של הספר השלישי בסדרת ״ספרי פנקס ביצת המלח״ ורוצים ש-Odile תיזכר בהלוויה של אמה, שהתקיימה בקיץ. אתם פותחים את תנ״ך הסדרה ומוצאים: ״אמה של Odile מתה באביב של שנה 6. נקבע (ספר 1, פרק 14).״ אתם משנים את הסצנה לאביב וממשיכים.

בלי השורה הזאת הייתם כותבים שההלוויה התקיימה בקיץ, קורא היה שם לב, ובהוצאה מאוחרת יותר היה צריך לתקן את הטעות. שלושים שניות של חיפוש חסכו טעות שקשה לתקן אחרי שהספר כבר יצא לאור.

אותה רשומה אומרת לכם עוד משהו: הפרט כבר נקבע, ולכן אי אפשר לשנות אותו בשקט. אם הקיץ מתאים יותר לסיפור, צריך לקבל החלטה מכוונת: לשנות את הספר הראשון או לשנות את הסצנה. שתי האפשרויות בסדר. העיקר שהבחירה תהיה שלכם.

מתחילים כשכבר כתבתם חצי מהספר הראשון

אין צורך להתחיל מתבנית ריקה ולדמיין את העולם כולו. קראו את הטיוטה שלכם ורשמו את העובדות תוך כדי, שורה אחת בכל פעם ובסדר שבו הן מופיעות. חשבו על זה כעל משימה של אחר צהריים לכל חצי ספר, לא כעל פרויקט.

התחילו בדמויות ובציר הזמן, כי אלה משתנים הכי מהר. אחר כך הוסיפו מקומות וכללים. אם תמצאו שני קטעים שסותרים זה את זה, רשמו את שניהם עם סימן שאלה, החליטו איזה מהם נכון, ותקנו את הטיוטה. סביר שתמצאו כמה סתירות; זה טבעי, ועדיף בהרבה לגלות אותן עכשיו מאשר אחרי הפרסום.

מכאן ואילך, הוסיפו עובדות תוך כדי כתיבה. בסוף כל פרק הקדישו שתי דקות להוספת כל עובדה חדשה שכבר נקבעה, לפני שתסגרו את הקובץ.

שומרים על תנ״ך הסדרה מעודכן בלי להפוך אותו לעבודה שנייה

תנ״ך הסדרה מפסיק לעזור כשהוא מרגיש כמו שיעורי בית. שמרו עליו פשוט. עדכנו אותו בסוף כל מפגש כתיבה ורק בפרטים חדשים. כשמשנים משהו בטיוטה, עדכנו באותו יום גם את השורה המתאימה; הפרט שתשכחו לעדכן הוא זה שיפתיע אתכם בספר השלישי.

שגרה שעובדת: כשאתם מפסיקים לכתוב לאותו יום, הקדישו שתי דקות לרישום קצר של כל שם שהמצאתם, כל תאריך שהזכרתם וכל כלל שהצגתם. הוסיפו כל פרט בשורה נפרדת, עם מספר הפרק. זה הכול. אין צורך לסכם את הפרק, רק לשמור את העובדות שתצטרכו כשתחזרו לטקסט בעתיד.

פעם אחת בכל ספר, קראו את המסמך כולו ומחקו שורות שלא השתמשתם בהן. אם העדכון נמשך יותר מחמש דקות בכל מפגש, אתם רושמים יותר מדי.

אם נוח לכם יותר לנהל את כל זה בכלי הכתיבה שלכם, SagaFold מאפשרת לשייך עד עשרים ספרים לאותן דמויות ולעובדות באמצעות הערות לסיפור שמקושרות לקטעים שבהם הן מופיעות, ולנהל ציר זמן של ספר אחד או של הסדרה כולה. מסמך משותף יעבוד באותה מידה, כל עוד הוא נשאר קטן.